איך זה עובד?

איך זה עובד?

מבוא למהדורה הראשונה

עזרי מעם ה’…

“ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלמדה” (ישעיה כט, יג)- קובל הנביא על ההרגךל והשגרה, המטביעים חותמם על חיי האדם, עד כי גם בבואו לעמוד בתפילה לפני הקב"ה הוא בבחינת “בפיו ובשפתיו כבדוני, ולבו רחק ממני” (ישעיה, שם). וזהו מה שהזהירו חכמינו ז"ל מפניו, באמרם “וכשאתה מתפלל, אל תעשה תפילתך קבע, אלא רחמים ותחנונים לפני המקום” (אבות ב, יח)   ופירשו המפרשים "כאדם שיש עליו חובה דבר קבוע ואומר: “אימתי אפרוק מעלי חוב זה” (ר"ע מברטנורה, שם) כי אמנם זה דרכם של דברים הנעשים יום יום- משנעשו לשגרה ולהרגל הרי הם מאבדים מתוכנם המקורי; השגרה וכוונת הלב אינן הולכות בד בבד.

התפילה שבפינו- הכתובה בסידור קורן, אותן מילים, אותם פסוקים שאנו חוזרים עליהם יום יום ופעמים אחדות ביום- נהפכת בפינו להרגל ולמלמול שגרתי, “כצפצוף הזרזיר” והיא חסרה את הכוונה שבלב ואת ההרגשה החיה “לפני מי אתה עומד”.

עובדה מצערת- וטבעית זו הייתה הדחף לטרוח ולהגיש לציבור המתפללים כלי שיש בו כדי למשוך ולקשור את המתפלל לא אל מילות התפילה בלבד, אלא גם אל תוכנה ואל הכוונה שהייתה לנוכח עיניהם של רבותינו, שטבעו לנו מטבע של התפילה, ושל חכמי הדורות, שקבעו את נוסחאות התפילה. לשם כך שמנו לפנינו את היעד להביא את דברי התפילה לא בלבוש של חולין , היינו לא בצורה של ספר רגיל, אלא בלבוש קודש שאף הצורה הרשמית שלו תוכל לשמש כמקור השראה לרגשות כבוד, קדושה ויראה.

לשם כך טבענו תבנית מקורית של האות הנדפסת וצורה מיוחדת להגשת מילות התפילה והתאמן לתוכנן, שורה שורה, ועמוד עמוד. ובשל כך תוכן התפילה נתון לפי המתפלל מבחינה חזותית באופן המונע אותו מן השגרה והחפזה, וגורם ומסייע שיתן דעתו ולבו על הכתוב ועל היוצא מן הפה.

אחד הליקויים המכאיבים הפוגמים ביופייה ובזכותה של התפילה הוא הרישול מהגיית תבותיה. התעלמות מדקדוקן ודיוקן, זלזול- או חוסר ידיעה- בכללי הדגש והרפה, השווא הנע והשווא הנח, ועוד כיוצא באלו, שחכמינו, בעלי המסורה ותומכי הלשון ופוסקי ההלכה ואנשי תורת הקבלה, כל כך הקפידו עליהם והידרו בהם, ובחלקים מסוימים של התפילה (כגון בקריאת שמע ובברכת כהנים) –ראו בהם עניין של חובה ממש.

כדי לאפשר למתפלל ולהקל עליו בפרטים אלו- שלא יצטרך להתמאץ ולהרהר בתפילתו, מה טיבו של הדגש או השוא או הקמץ (אם “קמץ גדול” אם “קמץ קטן”)- עשינו בהוצאה של הסידור הזה [חוץ מפרקי המקרא, שצולמו מתוך התנ"ך שבהוצאתנו] הבחנה בצורתם של שני השואים (שוא נע עבה, “שמן” יותר, והוא סימן למתפלל שעליו לבטאו כתנועת סגול חטופה; שוא נח דק וזעיר, והוא סימן ל"אפס תנועה") וכן בצורתם של שני הקמצים (“הקמץ הקטן” רגלו ארוכה)

ההידור בהגייתן הבורה של התיבות הוא מהידורי התפילה, ורמז מצאו חכמים לכך בלשון הכתוב “צהר תעשה לתבה”- שתהא מצהירה ומאירה. וראוי לנו שיהא דיבורנו לפני המקום ברוך הוא צח וברור ונאה.

בסידור זה “נוסח ספרד” הבאנו את התפילה בנוסח שתיקנו תלמידי ר’ ישראל בעל שם טוב, ושהוא מקובל ונהוג בבתי הכסנת של החסידים. הנוסח נבדק לפי סידורים מדויקים והוסרו ממנו כפילויות לשון שהדפיסו קצת מדפיסים על ידי ערבוב נוסח זה עם נוסח אשכנז.

לסייע למתפלל לכוון יפה אל תוכן התפילה ולהביע כראוי את מילות התפילה- זו הייתה מגמתנו: כבוד שמים, כפי שנתכוונו לו רבותינו מסדרי התפילה.

ההוצאה למעשה של כל הנזכר לא הייתה אפשרית בלי עזרתו והדרכתו של ידיד ר’ מאיר מדן ה"ן, אשר טרח למטרה זו בידיעותיו המרובות ובבדיקת נוסחאות, כדי שיהא סידור תפילה זה מושלם עד כמה שהיד מגעת.

אסיר תודה אני גם למגיהים המעולים שמואל וקסלר ואברהם פרנקל, שהתגבר על העבודה הקשה הזאת, וכן לאסתר באר, אשר עשתה בחכמת לב את העימוד הקשה של סידור תפילה זה.

ויהי נעם ה’ אלוקינו עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו.

אליהו קורן

ירושלים, ה’תשכ"ב

 

no-lazy

האתר משתמש בקובצי Cookie לשיפור חוויית השימוש. לחצו "אישור" כדי להמשיך.

מוצרים שצפית בהם