מבוא לסידור התפילה

הסידור, ובו סדר ונוסח התפילות לימי חול, שבת וחג, הוא הספר האישי ביותר מכל ספרות ישראל לדורותיה. אין ספר שבקריאה בו מבטא היהודי את רחשי לבו – בימי שמחה ובימי עצב, בעתות של התרוממות הנפש ובעתות דכדוכה – כפח שהוא עושה זאת בסידור.

כשהיהודי מזדהה עם הכתוב בו, יש שישיר ויפזם קטעים בו, ויש שיזיל דמעה בקוראו קטעי סליחות ווידויים.

הסידור נלווה ליהודי מימי ילדותו ועד זקנה ושיבה, בין אם הוא יהודי פשוט, ובין אם הוא גדול בתורה. לאורך כל שעות היום ובכל ימות השנה, הסידור נמצא בידי היהודי המאמין: עם השכמה – בקריאת ברכות השחר, בתפילת שחרים, לאחר הסעודה עם קריאת ברכת המזון, בתפילות מנחה וערבית, בעת קריאת שמע על מיטתו, וחוזר חלילה ביום למחרת, מידי יום ביומו.

ומעבר לתפילות, מצוי הסידור באירועים ובטקסים שונים: ברכות וסדר ברית מילה, פדיון הבן, בר מצווה, טקס נישואין, טקס הלוויה ואמירת השכבה. בו נמצא גם ברכות למצוות: מזוזה, מעקה, שמירת וראיית רעמים וברקים, סדר הפרשת תרומות ומעשרות, ועוד. כאשר הברכות וקטעי התפילה מלווים בהוראות מפורטות ובפרטי דינים.

בסידור גם נמצא: פרקי ופסוקי מקרא (ביחידות שלמות כפרקי תהילים, ובשילוב של פסוקים מכל התנ"ך, בתוך קטעי התפילה), תפילות וברכות, שירים ופיוטים, ובהם נכללים אמונות ודעות מרכזיות לאומה היהודית, וכן התייחסות לעבר היהודי, להווה, ולעתיד האומה והעולם באחרית הימים.

הסידור הוא שילוב של קטעי טקסטים מתקופות שונות ובעלי אופי שונה, שמטרתם אחת: הודיה לבורא עולם – על העבר, ומאידך – בקשה על העתיד. בהודיה נכללים דברי הלל, שבח והערצה לבורא עולם, ובבקשה מצויים וידויים ובקשות סליחה.

רובו של נוסח התפילה נוסח בלשון רבים, כשהכוונה לכלול את כלל ישראל בבקשה (‘השיבנו אבינו לתורתך’, ‘סלח לנו אבינו כי חטאנו’, ‘השיבה שופטינו כבראשונה’, ‘שמע קולנו’, ועוד) ומעטים בו קטעי התפילה בהם מצויה פניה אישית-פרטית (“יהי רצון מלפנייך…שתרגילני בתורתך…ותרחיקני מיצר הרע…”, “ריבונו של עולם, חטאתי עויתי פשעתי לפניך, יהי רצון מלפניך שתמחול ותסלח ותכפר לי…”, “יהא רעוא קדמך דתפתח לבאי באוריתך, ותהיב לי בנין דכרין געבדין רעותך…”).

השתלשלות נוסח התפילה: הרמב"ם מתאר היטב את השתלשלות האירועים קביעת נוסח התפילה הבסיסי (המצוי בסידורי התפילה): “…ואין משנה [=נוסח] התפילה הזאת מן התורה… אלא חיוב מצוה זו כך הוא: שיהא אדם מתחנן ומתפלל… ומגיד שבחו של הקדוש ברוך הוא, ואחר כך שואל צרכיו שהוא צריך להם, בבקשה ובתחינה, ואחר כך נותן שבח והודיה לה’ על הטובה שהשפיע לו – כל אחד לפי כוחו… אם היה רגיל – מרבה בתחינה ובבקשה, ואם היה ערל שפתים – מדבר כפי יכולתו” (הלכות תפילה פ"א הלכות א-ג). כך נהגו עד לתקופת שיבת ציון, כחמש מאות שנה לפי הסה"נ.

השלב הבא, שלב גיבוש נוסחאות קבועות לתפילה, נבע מעובדת תפוצת גלותם של ישראל באומות העולם – "ונולדו להם בנים בארצות הגויים, ואותם הבנים נתבלבלה שפתם והייתה שפת כל אחד ואחד מעורבת מלשונות הרבה…וכשהיה אחד מהם מתפלל, תקצר לשונו לשאול חפציו, או להגיד שבח הקדוש ברוך הוא בלשון הקודש… – ואז חל המהפך ההיסטורי – וכיון שראה עזרא ובית דינו כך [והם בעצם “אנשי כנסת הגדולה”] , עמדו ותקנו להם שמונה עשרה ברכות על הסדר… כדי שיהיו ערוכות בפני הכל… ותהיה תפילת אלו העילגים תפילה שלמה…  ומפני ענין זה תקנו כל הברכות והתפילות מסודרות בפי כל ישראל – כדי שיהא ענין כל ברכה ערוך בפי העילג" (שם הלכה ד).

שלב נוסף בגיבוש נוסח התפילה התקיים לאחר חורבן בית המקדש השני – במאה הראשונה לסה"נ – על ידי הסנהדרין ביבנה ובמקומות אחרים. ביבנה תוקנה – על י"ח הברכות בתפילת העמידה – ברכת (=קללת) המינים המלשינים. בעקבות חורבן בית המקדש והעדר מדינה יהודית עצמאית, גם שונו והותאמו נוסחאות מן התפילה למצב החדש (“ראה נא בעניינו וריבה ריבנו, ומהר לגאלנו גאולה שלמה”, “תקע בשופר גדול לחרותנו”, “השיבה שופטינו כבראשונה”, “תשכון בתוך ירושלים עירך”, “את צמח דוד עבדך תצמיח” ועוד). כך גם בתקופת האמוראים – בארץ ישראל ובבל – חלו שינויים ושכלולים בניסוחים הקיימים. תפילות שנוסחו בתקופה זו על ידי אחדים מגדולי ישראל – נוסחאות תפילה פרטיות ואישיות – נכנסו לימים לסידור התפילה הקבוע והכללי.

לאחר תקופת חז"ל, החל מתקופת הגאונים ועד למאה ה- 14, נכנסו פיוטים רבים שנכתבו בתפוצת ישראל לתוך נוסחאות וסידורי התפילה. חלקם לתפילות שבכל יום ורובם לתפילות החגים והימים הנוראים.

בראשיתה של תקופה זו, במאות ה- 9-12, החלו להתגבש סידורי תפילה שנערכו על ידי גדולי ישראל (רב עמרם גאון, רב סעדיה גאון, ר’ שמחה מויטרי ועוד), שעם התפשטותם (גם אם היו בשלב זה עדיין בכתב יד) גרמו ליציבות בנוסחאות התפילה.

במאה ה- 26, בה חיו גדולי המקובלים: הרמ"ק והאר"י החלה בשפעה גדולה של הקבלה ע נוסחאות התפילה, והוספתם של חטיבות שלמות לתוך הסידור (כדוגמת קבלת שבת, תיקון חצות, אמירת “לשם ייחוד”, ועוד).

מאז ועד היום חלו שינויים ותוספות מועטות בסידור התפילה, וכגון – נוסחאות תפילה הקשורות לשינויים במצב המדיני-לאומי של העם היהודי (יום העצמאות, יום ירושלים) וכדומה.

נוסחאות שונות לתפילה: אף על פי שרובו של נוסח התפילה הוא אחיד, קיימים מספר נוסחאות של תפילה, השונים זה מזה בשינויי לשון מסוימים ובסדר שונה של קטעים בתפילה. תופעה זו של שינויים נגרמה בין היתר מהשפעות שונות על קיבוצי הגולה. ולדוגמה: יהדות אשכנז (סידור אשכנז) – שככל הנראה ראשוניה היו גולים מארץ ישראל- הושפעה ממנהגי ארץ ישראל, ואילו יהדות ספרד – ממנהגי יהדות בבל. כמו כן, השפעת הקבלה, תנועת החסידות, פסקי ומנהגי הגר"א וה"בן איש חי" (רבי יוסף חיים מבגדד), השפיעו כל אחד על קביעת צביון שונה של נוסח. ידועים כיום בעיקר: נוסח אשכנז, נוסח ספרד, מנהג הספרדים ועדות המזרח, ונוסח תימן (בלאדי ושמאי).

פרשנות לסידור וסידורים חשובים: לסידור נכתבה פרשנות מגוונת ועניפה: פרשנות העוסקת בדיוקי לשון והנוסח, ופרשנות המבארת קטעי טקסט. פרשנות המוצאת בקטעי התפילה רעיונות פילוסופיים נשגבים, ופרשנות הרואה בסידור ספר מוסר ובו מגמה לעיצוב מוסרי של היהודי. פרשנות מבנה הסידור מן הבחינות ההלכתיות וההיסטוריות, ופרשנות קבלית למבנה התפילה הכללי ולמבנה כל פרט ופרט שבה.

נציין אחדים מן הסידורים והפירושים המפורסמים ביותר:

“סדר רב עמרם (בן ששנא) גאון” – הוא הסידור הראשון שגיבש נוסח תפילה המעוגן במקורות ההלכה. נערך בבל, על פי מנהגי חכמי התלמוד והגאונים, ונשלח לספרד במאה שתשיעית לסה"נ. לסידור זה יש השפעה גדולה על נוסחאות כל הסידורים שבאו אחריו. הוהדר בשנת תרע"ב (1912) על ידי ר’ אריה ליב פרומקין, ושוב בשנת תשל"ב (1972) על ידי דניאל גולדשמיט , בהוצאת “מוסד הרב קוק”.

“סידור רב סעדיה גאון” – נערך על ידי רס"ג במאה העשירית אף על פי שסידור זה היה נפוץ בכ"י במצרים ובשאר ארצות דוברי ערבית, הרי שרק בשנת תש"א (1941) הובא לדפוס בירושלים על ידי הוצאת “מקיצי נרדמים” , בעריכת: ישראל דודזון, שמחה אסף ויששכר יואל. לסידור זה הייתה השפעה מכרעת על נוסח יהודי תימן.

“מחזור ויטרי” – סידור מבית מדרשו של ר’ שלמה יצחקי (רש"י) במאה -12. נערך על ידי תלמידו – ר’ שמחה מויטרי. סידור זה קבע את “נוסח אשכנז”.

“סידור השל”ה" – נקרא סידור “שער השמיים”, נערך וכתב על ידי ר’ ישעיה הורביץ ונדפס לראשונה בשנת תע"ז (1717). הפרשנות מבוססת על קבלת הרמ"ק (ר’ משה קורדובירו) [לסידור נתלווה חיבור בשם “דרך החיים” ובו כל דיני התפילה מר’ יעקב מליסא, וארשה 1882].

“שערי ציון” – מהמקובל ר’ נתן הנובר. על עריכתו של סידור זה, שהשפעתו הגדולה שהייתה באירופה, הטביעה את חותמה של האר"י. הודפס לראשונה בפראג ה"א תכ"ב (1662).

“סידור היעב”ץ" – נקרא סידור “בית יעקב”, מר’ יעקב בן צבי (בנו של החכם צבי). סידור זה כולל פירוש רחב ביותר לתפילות, על פי הפשט וגם על פי קבלת האר"י. הודפס בלעמברערג תרס"ד (1904).

מהדורת הסידור: הסידור הוא הספר הנפוץ ביותר במכלול הספרות היהודית לדורותיה. לא ניתן להעריך את מספר המהדורות שבהם נדפס הסידור בכל ארצות תבל, וכמעט בכל השפות. בכל בית יהודי נמצא מספר מהדורות של הסידור, בגדלים ובנוסחים שונים. מידי שנה מופיעות מהדורות חדשות המתחרות ביניהם בשכלול מהדורתם. מהם מקפידים על דיוק בנוסח, ומהם מעשירים את סידורם בפירוט הלכתי רב, מהם משתדלים לפאר את סידורם בעיצוב האותיות, בהדפסה על נייר משובח וכריכה מהודרת, ומהם המלווים את נוסח התפילה בפירושים חדשים וגם ישנים. יש סידורים המעוטרים בכוונות נסתרות על פי דרך הקבלה, ויש סידורים המצביעים על המקורות לכל קטע בתפילה ומציינים מתי שולב ומדוע.

עושר המהדורות יוכל להעיד על אופי המתפללים ועל היחס הנפשי שלהם אל התפילה.