בס"ד

מדריך למתפלל בתפילת יום כיפור

מעט מידע על התפילות-

תפילת הערב של יום הכיפורים:

-כל נדרי

ערבית קריאת שמע ועמידה

-סליחות

כל נדרי

הוא טקס במהלכו הקל והחזן מכריזים כי אנו מבטלים את כל הנדרים והשבועות שנדרנו בשנה החולפת. ליד החזן עומדים שלושה אנשים המחזיקים בידיהם ספרי תורה. טקס זה מסמל את הכניסה ליום הכיפורים עם דף חדש ונקי משגיאות העבר. המנגינה המסורתית של כל נדרי היא אחת המנגינות המפורסמות ביותר המזוהות עם יום זה ואחת המנגינות העתיקות ביותר שנשתמרו במסורת היהודית. מקורה של תפילה זו אינו ידוע, אך נראה כי היא נכתבה על ידי הציבור עצמו ולא על ידי חכמי הדור. השתרשותה של תפילה זו כתפילה החשובה הפוחת את היום הקדוש בשנה מסמלת את כוחה של הקהילה בעיצוב אורחות החיים הדתיים.

ערבית

בהמשך לתפילת כל נדרי אנו מתפללים תפילת ערבית, המורכבת מן היחידות הבאות:

קריאת שמע (שמע ישראל והברכות הנאמרות קודם לה ולאחריה) עמודים ________.

בתפילה זו נהוג לשבת. עיקרה של קריאת שמע הוא אמירת הפסוק “שמע ישראל ה’ אלוהינו ה’ אחד”. שעניינו יחוד השם וקבלת עול מלכות שמיים. משום כך, תפילה זו נאמרת פעמיים ביום- בערב בתפילת ערבית ובבוקר בתפילת שחרית, על פי מילות הפסוק מספר דברים: “בשכבך ובקומך”. בזמן אמירת הפסוק נהוג לכסות את העיניים בכף יד כדי לכוון את הלב ולהתרכז בקבלת עול מלכות שמיים. לפני קריאת שמע נאמרות שתי ברכות מקדימות (המשתנות בין תפילת שחרית וערבית) ולאחריה ברכות נוספות.

תפילת העמידה (תפילת “שמונה עשרה”)

בזמן פילה זו נהוג לעמוד. החלק המרכזי בשלוש תפילות היום. הנקראת על שם שמונה עשרה הברכות המרכיבות אותה (בשלב מאוחר יותר צורפה ברכה נוספת אך השם המקורי נותר). שלוש הברכות הראשונות הינן הרכות שבח לה’, לאחר מכן מגיעות ברכות של בקשה, ולבסוף שלוש ברכות הודאה לה’. תפילה זו נאמרת בלחש וברגלים צמודות ונהוג לכרוע ולהתכופף בה מספר פעמים: בתחילתה ובסופה של הברכה הראשונה ובברכת ‘מודים’. בסוף תפילת העמידה בליל יום כיפור מוסיפים טקסט של וידוי הנקרא ‘על חטא’, בוא אנו מתוודים על חטטים שביצענו. באמירת ה’על חטא’ נוהגים להכות קלות בידינו הימנית על החזה. תפילת ה’על חטא’ תאמר פעמים רבות במשך יום כיפור, במהלך כל תפילה.

סליחות

הסליחות הן פיוטים מיוחדים ליום כיפור. בסוף חלק הסליחות אומרים את י"ג מידות הרחמים. את תפילת ה’על חטא’, וכן תפילה מיוחדת בה כל שורה נפתחת בבקשה “אבינו מלכנו”. י"ג מידות הרחמים הינן שלוש עשרה המידות המיוחסות לאלוהים ובהן צוו בני ישראל לדבוק ולנהוג על פיהן. בזמן אמירת הפסוק “ויעבור ה’ על פיו ויקרא” נהוג להתעופף ולהזדקף בהמשך הקטע עם אמירת “ה’ ה’ אל רחום וחנון…”

תפילת שחרית

- פסוקי דזמרה

- שמע וברכותיה

- תפילת העמידה

- וחזרת הש"ץ

- קריאת התורה

- יזכור

- מוסף וחזרת הש"ץ (שליח ציבור

פסוקי דזמרה

פרקים מספר תהילים. הם הנקראים בלחש בבתי כנסת אשכנזיים (כאשר הש"ץ קורא את הפסוק הראשון והאחרון בכל פרק) ונאמרים בקול בבתי כנסת של עדות המזרח. קריאת שמע ישראל והברכות הצמודות לה.

תפילת העמידה

תפילת העמידה בשחרית דומה למדי לזו שאמרנו בלילה שעבר, אך לאחריה החזן שב ומתפלל את אותו הטקסט בקל רם. החזרת הש". (החזן) נוספים פיוטים רבים, כאשר בחלקם פותחים את ארון הקודש.

קריאת התורה

לאחר התפילה ואמירת ‘אבינו מלכנו’ פעם נוספת, מוציאים את ספרי התורה מארון הקודש לשם קריאה של קטע מהתורה. ביום כיפור קוראים חלק מפרשת ‘אחרי מות’ (הפרשה השישית בספר ויקרא) המתארת את עבודת הכוהן הגדול ביום הכיפורים בבית המקדש, כן חלק מן התורה המתאר את הקורבנות שהיו מוקרבים ביום זה.

יזכור

תפילה הקיימת בבתי כנסת אשכנזיים בה מזכירים את הקרובים שנפטרו. תפילה זו נאמרת על מנת שיזכור אלוהים את נשמות הנפטרים ולמען מנוחתם בגן עדן. את תפילת היזכור אומרים לו שהוריהם נפטרו ולכן, במשך הזמן, התפתח מנהג כי מי שאינו אומר יזכור יוצא בשעת תפילה זו מבית הכנסת, היציאה מבית הכנסת היא מנהג ואינו חובה ויש קהילות בהן נהגו אלו שאינם אומרים תפילה זו, להישאר ולשבת בעת אמירת יזכור. עם השנים חוברו תפילות יזכור לכלל ישראל, כגון יזכור לנספים בשואה ולחללי מערכות ישראל.

תפילת מוסף

תפילת המוסף היא התפילה הארוכה ביותר מתפילות יום הכיפורים. והיא תאמר ברצף מיד לאחר סיום תפילת השחרית. התפילה כוללת תפילה בלחש ותפילה בקול רם על ידי השליח ציבור. כפי שהוזכר בתחילה, הפילה בבית הכנסת היא תחליף לעבודת הקורבנות בבית המקדפ, ותפילת מוסף היא זכר לקורבן הנוסף דהיו מקריבים בימי שבת וחג (נוסף על הקורבן הרגיל שהוקרב מידי יום.) תפילת המוסף עצמה הינה תפילה קצרה ולאחריה תבוא חזרת הש"ץ הארוכה, המורכבת מהאלמנטים הבאים:

ונתנה תוקף- אחת התפילות המפורסמות ביותר הנאמרת בבתי כנסת אשכנזיים. התפילה הינה פיוט המתאר בציוריות רבה כיצד אלוהים שופט את כל יצוריו בראש השנה וביום כיפור קובע את גורלם לקראת השנה הבאה. המסורת מיחסת את הפיוט לרבי אמנון ממגנצא מהמאה האחת עשרה, אשר סרב להמיר את דתו ועונה קשות בשל כך. הדבר קרה בסמוך לראש השנה, ובחג ביקש רבי אמנון שיביאו אותו לבית הכנסת, שם אמר את הפיוט המפורסם ‘ונתנה תוקף’ ולאחר מכן נפטר.

סדר העבודה- מתאר את עבודתו של הכהן הגדול בבית המקדש ביום הכיפורים. כמה פעמים במהלך תפילה זו, כאשר מגיעים למשפט “היו כורעים ומשתחווים ונופלים..”, נהוג לכרוע ולהשתטח על הרצפה, על גבי משטח חוצץ. (כגון צעיף או חולצה). מנהג זה נקרא נפילת אפיים והוא אורך כמה שניות בכל פעם. קודם לסדר העבודה בברכת “עלינו לשבח” נהוג גם כן להשתטח במשפט “ואנחנו כורעים ומשתחווים”.

תפילת עשרת הרוגי מלכות. בתפילה זו אנו מזכירים את עשרת הרוגי מלכות- עשרה צדיקים שנהרגו בייסורים קשים כיוון שלא הסכימו לגזרות הרומאים ששלטו אז בארץ ישראל (מאה שניה לספירה). התפילה מספרת את סיפור מותו של כל צדיק. גם בסוף תפילה זו אנו אומרים שוב את ה’על חטא’.

ברכת כוהנים- מקורה של ברכת כוהנים הוא בספר במדבר פרק ו’, שם מורה אלוהים למשה כיצד על אהרון, הכהן הגדול, לברך את ישראל. אהרון (וצאצאיו הכוהנים) מקבלים את תפקיד “מוליכי הברכה”, כלומר האחראיים על הקשר שבין הברכה המגיעה מהשמיים לברכה הניתנת בארץ לכלל עם ישראל. ברכת הכהנים נאמרת בכל בוקר כחלק מתפילת העמידה וכן בתפילת המוסף. קודם לברכה יטלו הכוהנים ידיים ואז יעמדו לפני ארון הקודש כאשר ראשם וידיהם מכוסים בטלית, ויברכו: “יברכך ה’ וישמרך, יאר ה’ פניו אליך ויחונך, ישא ה’ פניו אלך וישם לך שלום”. נהוג שלא להתבונן בכוהנים בשעת אמירת הברכה, כמו כן, נהוג שבעת ברכת הכוהנים יעמדו הבנים תחת הטלית של אביהם והוא יניח את ידיו על ראשם ויברכם.

תפילת מנחה

בתפילת המנחה של יום הכיפורים אנו שוב קוראים בתורה. הפעם אנו קוראים את איסורי העריות המופיעים בפרשת ‘אחרי מות’. ההפטרה הנאמרת לאחר מכן היא הסיפור המפורסם של יונה הנביא, אשר נשלח על יהי אלוהים להזהיר את תושבי נינוה כי גורלם יהיה מר אם לא ישנו מדרכם הרעה. יונה בורח מאלוהים ומהשליחות שהוטלה עליו עד אשר נבלע על ידי דג ענק. שם, דווקא מתוך המקום הכי נמוך (בטנו של דג במצולות הים), מכיר יונה בתפקידו יוצא למלא את שליחותו. לאחר שהוא מנבא לאנשי נינוה את גורלם, הם שבים מדרכם וזוכים לרחמי אלוהים (ולמעשה מבטלים את נבואת יונה). אנו קוראים את הסיפור ביום כיפור כיוון שהוא מבקש ללמד על כוחה של התשובה לשנות את הדין. בתפילת העמידה ולאחריה בחזרת הש"ץ אנו אומרים שוב את ה’על חטא’, ולאחר מכן את תפילת ‘אבינו מלכנו’.

תפילת נעילה

- הפיוט אל נורא עלילה- בבתי הכנסת של עדות המזרח

- תפילת עמידה של חזרת הש"ץ

- אמירת ‘אבינו מלכנו’- בבתי כנסת אשכנזיים

- תקיעת שופר- לאחר צאת הכוכבים

תפילת הנעילה היא נוספת על תפילות היום (שחרית, מנחה, ערבית)המתרחשות לקראת יציאתו של היום. לפי המסורת, זמן זה הוא זמן חתימת דינו של האדם. קיימת מחלוקת על טעם שם התפילה- יש שסברו כי היא נקראת על שם נעילת שערי המקדש בסיום סדר העבודה ביום הכיפורים, ויש שסברו כי מדובר על נעילת שערי השמיים. בשל חשיבותה של תפילה זו, אנו פותחים את ארון הקודש בתחילתה ומשאירים אותו פתוח במשך התפילה כולה. מנהג זה מסמל את שערי השמיים הפתוחים עדיין לקבל את התפילות.

הפיוט “אל נורא עלילה”

את הפיוט שרים כל ציבור המתפללים יחד, בעמידה, מול ארון הקודש הפתוח. הפיוט פותח את תפילת ‘נעילה’ של יום הכיפורים בקהילות עדות המזרח. זהו אחד הפיוטים המרכזיים של יום הכיפורים, כיוון שניתן לראות בו מעין סיכום לתפילות ולבקשות של יום הכיפורים: הן בשל מילותיו והן בשל זמן שירתו- בסוף היום המלא תפילות וכוונות.

תקיעת שופר

בסיום תפילת נעילה, בצאת יום כיפור, נהוג לתקוע בשופר כזכר לתקיעת השופר ביום כיפור של שנת היובל (שנת היובל הינה שנת החמישים המקודשת לאחר שבעה מחזורים של שבע שנים ושבע שנות שמיטה. בשנת היובל חלים כל איסורי שמיטה ובנוסף משתחררים העבדים העבריים ממעבידיהם והנחלות שנמכרו חוזרות לבעליהן המקוריים). עבור רבים, קול השופר הוא בעל יכולת לעורר ולהרטיט את הלב והנפש, ובמובן זה, תקיעת השופר הינה דרך מרכזית וקולקטיבית להבעת הבקשות והתפילות.

לאחר התקיעה בשופר, מתקיימות תפילת ערבית והבדלה- המסמלת את יציאתו של היום הקדוש (על כל מצוותיו ומנהגיו) ואת תחילתם של ימות החול.